שינוי כיוון? מאיפה לאיפה? מה עובר עלינו? איפה נעלמנו? למה אני מדברת ברבים? טוב, טוב, לאט לאט אתחיל מהתחלה. כבר הרבה זמן שאני מתכננת לכתוב,יותר נכון שהדום האדום מתכנן לכתוב ואני לא משתפת איתו פעולה... שאנחנו מנסים להסתדר בינינו ומבינים שיש פה בעיה במערכת היחסים... פעם היינו ישות אחת הרמונית, הדום האדום היה הזרוע המבצעת של קריאות הבטן שלי. אני מרגישה וחולמת, הוא מזמין, יוזם מדבר לציבור ומוציא לפועל... זוגיות נהדרת לתפארת!!! עד שהתחלנו קצת להתיש אחד את השנייה ולהתרחק... עם הזמן זה הפך יותר- אני רודה בו שידייק בביצוע ומבלבלת אותו, והוא מכלה את כל הזמן והמרץ שלנו בביצוע וכשמגיע רגע האמת הבטן כבר פחות נשמעת ואני נשארת מבולבלת. אתמול לפני שנתיים התקיים המעגל הראשון בדום האדום... אני מסתכלת אחורה בפלא על היום הזה, ועל כל ההתפתחויות שהיו אחריו. על כל המעגלים, והשיעורים, הפעילויות, הבנות, הצלילים המילים והאנרגיות שעברו דרך הזרוע המבצעת הזו... יש לי כל מיני רגשות וכל מיני הגיגים ובעיקר אין לי מילים. הדום רוצה להגיד, ואני רוצה להישאר נאמנה לאין מילים. אז כל הזמן הזה שנעלמו ונאלמנו היינו באין מילים הזה, היינו בהתבוננות מבורכת ומזינה על איך שקרו הדברים, על איך רעיון פוגש את המציאות ואיך המציאות פוגשת את הרעיון. היינו בהתאמה בין רעיון שעומד בפני עצמו, לבין מערכת החיים האישיים שלי. עם מה שיש באמת בחיים שלי, בלב שלי, ביומיום שלי, בתפקוד שלי, בזמן שלי... איך זה מרגיש בפועל? למי זה עושה טוב? איזה מרחב פנוי לי לפעול? ומה אני כמו שאני יכולה להפיק ממנו? תשובות עוד אין... במקום הזה של האין מילים גם אין שעון אז גם לא ברור מתי יהיו. אבל כל המרחב הזה שנפתח בשאלות הוא מאוד חודר ומרגש מבחינתי. אז למעשה מגיע לי מזל טוב, הזעתי הרבה שנים בשביל להגיע למקום הזה של להיות בשאלה ולהרגיש בנוח עם לא לדעת את תשובה ועכשיו זה מתאפשר. ובזמן שאני עוצרת מריצה ציבורית וצוללת לתהליך האישי שלי קורים כל מיני דברים נפלאים שכנראה היו צריכים תנאי הרפייה כדי להבשיל ולהתרחש. אשתף כאן שאני לוקחת חלק בקבוצה שעובדת כמה חודשים על פיתוח טקס של חניכת גברים לנשיות בריאה, זו קבוצה חיה שמתרחבת וכוללת גברים ונשים מכל הארץ שמתעסקים במעגלים וביצירה של מרחבים מקרבים ואני שמה שם את הראש שלי במנוחה ומזינה את עצמי במובנות, השראה ובשיתוף פעולה. בנוסף אני משתתפת בימינו ב-online retreat עם עוד 350 אנשים ברחבי העולם , אנחנו נפגשים ברשת להרצאות, למידה, שיחות בינינו ומדיטציה בנושאים מעלפים ופורצי דרך, הקשורים להעלאת התדר דרך הגנים להצצה באתר הקהילה המדהימה הזאת לימודי הימימה (חשיבה הכרתית) בשחרות, מחברים לי את כל הגבהים האלו לעצמי של היומיום ומקבלים מקום חשוב בתפריט הנפלא ובסופו של דבר הכל מתחבר לארוחה מזינה שנותנת לי דלק לחקור, לאהוב, ליצור ולחלוק. אז הדום האדום במחזור, שלחתי אותו לאוהל לשכב ולנוח, להתכנס בפגיעותו, לטפל בעצמו, בעצמי, על מנת לצאת ולהתחיל מחזור חדש when the time comes. אפשר להגיד שהשתלטתי הפעם על הניוזלטר הזה והשארתי את הדום חסר מילים. תיארתי את התהליך שלי, את המקום האישי, את מה שקורה בגרעין שלי... ולא נתתי לדום להשחיל מילה. אז אני מוסרת בשמו שהוא עוד לא אמר את המילה האחרונה, יש לו עוד הרבה מה להגיד ומה לעשות כשיגיע הזמן... ובשם שנינו -אהבה רבה, גרעינית, לכל מי שקוראת אותי ובכלל.
** אז במקום תמונה של מעגלים, ובנות, ודום, ולינקים לאתר, ולפייסבוק... קבלו אותי, כמו שאני, בים בשבת, נושמת עמוק את מה שיש.
Comments