אהלן, הפעם יש לי אלייך דברים קצת אישיים, לא סיפורים על עונות השנה, ולא הזמנות חגיגיות להילולות ואפילו לא הזמנות שגרתיות למעגלים. הפעם יצרתי קשר כדי לשתף במה שקורה איתי... בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי במצב מוזר... אחרי שנים של ריצה קדימה, יצירה, תכנון, בנייה והפקה של כל הפעילויות של הדום האדום אני נעצרת מהריצה. תמיד אחרי כל פרוייקט, ישר מגיע הפרוייקט הבא.
ישר נולד התיאבון והדרייב לדבר הבא. כל מי שמכירה אותי ויודעת איך אני חיה, יודעת כמה אני בריצות כל הזמן... אין רגע ביום שלא מתוכנן עליו משהו. ותמיד רבים הרצונות מיכולת ההגשמה שלהם... תמיד כשאני מדברת או כותבת נשיות ומונה את סגולויה היקרות אני מכניסה שם בין הרוך, והקבלה, גם את האטה, ההמתנה, העצירה וההתבוננות. מדברת על זה, כותבת על זה וכנראה שמאוד מאוד מתגעגעת לזה! במציאות- מימוש הפנטזיות שלי על התקרבות לנשיות ועל יצירת ביחד נשי כמו פעם... הביאו לחיי גם המון מן ההפוך. המון אתגרים והתמודדויות שמהותם חיצונית, הסברתית שכלית ותפקודית...המון סיבות להמשיך לרוץ . הפרדוכס שטמון פה עבורי הוא שכדי שתהיה עשייה משאבי הזמן/ אנרגיה/ ריכוז שלי צריכים להתחלק לכל כך הרבה מרכיבים וזה מתאפשר רק תוך כדי ריצה... אבל הריצה היא ההיפך מהמהות אותה אני מבקשת לחזק... אתגר גדול נוסף בשבילי בסיפור הזה הוא שנהייתי קצת דמות ציבורית שמדברת ומזוהה עם נשיות ובתור שכזו חשפתי את עצמי להיות בחוד החנית של מה שזה מוציא מאנשים... את מאזן השותפות לדרך מול מפגני הרתיעה מהנשיות אני אשאיר לכן לנחש ולדמיין לעצמכן... רק אומר שבאופן אישי אני בשלב הזה מרגישה שהמאגרים שלי צריכים שיקום... דורשים טעינה... העצירה הזאת בתיאבון לעשייה שהפציעה בחיי תפסה אותי בהפתעה... אבל ככל שאני שוהה בה אני מבינה את מה שעלי להבין ואת מה שעלי לעכל. אני מזכירה לעצמי את ההתרגשות שלי מהקסם של הרגע הזה שבו אנשים שנמצאים יחד מרשים למרכז שלהם להוביל, עוזבים בצד היאחזויות, מתקלפים ומכבדים את העולם בצבע המקורי שלהם... אני מעכלת כמה פעמים הרגע הקסום הזה קרה בדום האדום שיצרתי...
אני נותנת לכל המורכבות הזו של פוטנציאל מול מימוש לנוח רגע בצד ולעשות בי הפסקה בפנטזיות הבאות...
בארצנו הקטנטונת ובעצם בעולם כולו יש המון מעגלות מעגלים כמוני, אפילו פה ממש מתחת לאף בקיבוץ קטורה (!!!) המון נשים וגם גברים שכבר צועדים ב"דרך האדומה" הזו... אל מרחבי האנרגיה הנשית, אל אינטגרציה אמיצה ודו קיום מרפא בין שתי האנרגיות (זכרי- נקבי) שנגזר עלינו לעגן בגופינו ובחיינו.
אני מניחה שהעצירה שאני נמצאת בה עכשיו היא תחנה באחד השבילים הצדדיים שבדרך האדומה הזו. אני נעצרת מהריצה אבל לא נעלמת!!!
רק עוברת להליכה איטית, להנות קצת מהנוף שלצידי הדרך... אחרת מה כל זה שווה?!?!
ויחד עם כל החשבון נפש הזה קורים דברים נהדרים שהם פירות של זרעים שנזרעו בחודשים הקודמים... קבוצת הבנות המשמחת של "מסע אל ה-YIN" עוברת דרך! מעגל מקסים של מתבגרות סקרניות שנפתח (אין כמו ההרגשה שהעגל והפרה חפצים בהנקה במידה שווה) וסופשבוע שלכת שהביא איתו כמה רגעי קסם שחיכיתי להם הרבה זמן!!! זו תמונה מסדנאת הטוויה שהפכה להרצאה מרתקת שאי אפשר להפסיק... של יעלי בית אב מבחזרה למדבר.
מפרי עטי אז אם את נקלעת בשעות של פנאי ובמוד של סקרנות אם מתעורר בך העניין או הצורך האתר תמיד כאן. הכתוב בו הוא גם חלק המפעילות. בשונה מן הרגיל אני מפנה אותך לדף לא פרקטי בעליל מודה שאפילו לעדכן כמו שצריך את הדף החודשי לא התחשק לי... אז אני עפה על זה כמו שזה בא. הרבה הרבה אהבה לכולכן כיף שאתן כאן. דנה
Comentarios