שהחיינו והגיענו לזמן הזה. ראש השנה מאחורינו, תחילת השנה מאחורינו (תחילת הלימודים- מי בכלל זוכר?), ואפילו הסתיו כבר רשמית כאן. הימים מתקצרים ומתקררים וה"מעבריות" של העונה מנגנת עלי... התכנסות, הדריכות שיש בקיץ שבאה אל קיצה, היפרדות מישן בכל המישורים, בשורת התחלות חדשות, שלכת. נעים... לא תמיד מעברים זה נעים... לפעמים זה מרעיש ותו לא. השנה באופן אישי זה בא לי טוב, בדיוק כשהייתי מוכנה להיפרד ולהשיל מעלי כל מיני מיותרים. מיותרים בארון, מיותרים בלוח הזמנים, מיותרים בתפיסה, מיותרים בהרגלים וכל מיני מיותרים קטנטנים פה ושם שעושים הבדל גדול. רציתי לכתוב לכן על הסתיו, על שלב הדעיכה, על העונה המופלאה הזו ומאפיינה... על ההקבלה בין שלכת העלים לבין שלכת הרחם החודשית שלנו. כתבתי, שיפצתי וערכתי ובסוף... עשיתי DELETE על הכל. מה שאני באמת רוצה, זה לעשות את זה כמו שצריך. להתעמק בסתויות הזאת לתת לה את הכבוד המגיע לה. לחקור אותה, לחגוג אותה, לחוות אותה יחד, בפניות, בסבלנות, בנוכחות! במדבר, בשקט, לא בין מיילים של עבודה ופרסומים. כבר הרבה זמן שאני מחברת את ההזמנה להילולת הסתיו הזאת... אני רואה את ההשפעה של המילה שלכת עלי, את ההשפעה של המילה דעיכה... כמה קל היה לי להגיש את "פרפרים בבטן", כמה קל יותר ל"מכור כיף", איך לאביב ולקיץ יש אנרגיה לגיטימית יותר והעונות הקרות יותר (ה-YIN יותר) משדרות כובד,עומק וקצב איטי הרבה פחות לגיטימי. ובכל זאת יש סתיו... לא אני המצאתי אותו, והוא נמצא שם בכל מחזורי החיים, לא רק כעונת שנה ויש לו תפקיד חשוב והכרחי. אז במסגרת היותי "סוכנת YIN" ידועה,ובהמשך להכרזה שלי מהניוזלטר הקודם שאני "מתאבדת על הטוב" אני מתאבדת בלהזמין אתכן לחגוג את הדעיכה... להרגיש את זרע הלידה מחדש שטמון בקמילה של מה שסיים לפרוח, להרגע אל תוך העונה הזאת, ללמוד לזהות אותה בתוכינו, במחזורים השונים שסביבנו, להתחבר דרכה לטבע נמצא בבפנים ובבחוץ שלנו.
Comentários