חג אור שמח אחרי פסק זמן ארוך ביותר אני חוזרת וכותבת, חוזרת ופועלת בכובע הזה של ה"דום האדום", חוזרת ועולה לפני השטח עם הגיגים, וידויים והזמנות... כמו תמיד יש הרבה שהשתנה, הרבה שקרה, הרבה לספר, ואני באמת לא יודעת מה מכל מה שיש להגיד מתאים שיאמר פה... אתחיל ואומר שהמאורה ששהיתי בה מאז הפעם האחרונה ששלחתי ניוזלטר היא אני. מאורת חיי הפרטיים.
אחרי הרבה שנים של עשייה וכתיבה ציבורית ומחשבה קהילתית, נכנסתי לאנרגיה של ברקס גדול ופתאומי. פתאום נהייתי מודעת לכך שנוכחותי חסרה בחיי הפרטיים, בבית שלי, בגוף שלי, באדמה שלי- ואני מפזרת ימי נותנת מילותיי ואנרגיותיי לציבור, לתהליכים גדולים, לשמיים... וצוברת פערים ואי דיוקים כאן על האדמה. פערים בין מה שאני לומדת, מלמדת ומדברת עליו, לבין הפרקטיקה של חיי. מטפלת מאוד רצינית וידועה פעם הכריזה בפני מכר שלי שהיא כל השנים מתחזקת מלייעץ לאנשים ולהעביר את הידע שלה כי זה עוזר לה-"to walk the talk" כששמעתי את המשפט הזה , הוקסמתי והתחברתי מאוד לתחושה ולחוויה, שהרי מה המנוע האמיתי להוביל מישהו למקום כלשהו ,אם לא העניין שלך במקום הזה, התלהבות שלך מהשביל המסוים הזה, התוצאות הטובות שאתה קיבלת מהדרך הזו. היה איזה רגע שבו תפסתי את עצמי עם הרבה הרבה talk ופחות ופחות walk . רגע לא נעים... רגע יפה לעצור את הסחרחרה ולבקש משהו חדש! אז פרשתי מהמולת העשייה אל המקום הכי פנימי ופרטי שיש - ונכנסתי לאחת התקופות המרעננות ביותר שהיו לי. אפשר לסכם את החודשים האחרונים בחיי כמילוי מצברים, התקרקעות מחדש, סיום פרק ולמידה מחודשת ללכת . בפסק הזמן הזה הרשיתי לעצמי הרבה הרבה חסדים אישיים נתתי לעצמי לנוח ולבחור והכי חשוב נתתי לעצמי המון המון רכות, סליחה, אהבה ואי דרישה... וכרגיל- הופתעתי! כל פעם שמתרחשת הרפייה מתוצאה מסוימת ויורד המתח הזה שיש כשמשהו צריך לקרות, אני מגלה משהו בעל כוח! בסיבוב הזה מצאתי כוח באותנטיות, של הקריאה הפנימית העמוקה לעצור, ולפרוש- למרות אי ההיגיון הטקטי שבדבר. להיענות לקריאה הזו, שהיתה גם קריעה ממה שבניתי בעמל רב, דרש הרפייה ואמון שהייתי צריכה לתרגל אותם כבר הרבה זמן. ועם עזיבתה של אנרגיית תזזית, לו"ז עמוס , תקשורת ובניה, הגיעו אנרגיות אחרות ומסרים ברורים. הגוף, המאורעות, והבית, "עשו לי לייק" ונתנו סימנים של- כן , זה מה שהכי נכון עכשיו, אין עבורך משהו יותר חשוב מזה. די בין רגע כל הפאזה הזאת של ליזום משהו , להוביל משהו נהייתה לי רחוקה וזרה וגם אם היה בצבוץ של רצון לכתוב משהו, לעגל מעגל או לבנות ארוע ,לא היתה לי גישה לזה- הדרך היתה חסומה עבורי. והנה אני כאן, נינוחה יותר, זהירה יותר, וממוקדת יותר מה מתוך ים העשייה הפוטנציאלית חשוב לי מספיק כדי שאצא לכבודו מהמאורה... או אם להיות יותר מדויקת זה אפילו לא המה, זה יותר האיך, והמתוך איזה מקומות . בפרק הזמן הזה לא חשבתי בכלל על הכוח הנשי או על הפצע הנשי, לא היה בי צורך להציל את העולם ולהפיח קולות אצל אחרימ/ות. הפניתי את כל יהבי הריפוי שלי אל עצמי, ובמקום הזה בו לא השתדלתי לעצב מחשבות ודרכי פעולה עלו מחשבות חדשות שחיכיתי שנים להיות פנויה לשכמותן. למדתי הרבה על תדרים, ועל רפואת אנרגייה, על הזמנים האלו והטוב שהם יכולים לזמן אם נכנסים לדברים מהשער הנכון ופועלים מתוכו. התפתח בי חשק להשתמש פחות במילים , ולתת פחות מקום לפצעים ולכאבים רצון לצלול אל מרחבי תדר הלב , לשיר שירים לטקס טקסים, לגעת, להדליק אש להביא את התדר הזה לאן שאפשר ולהיות בשקט כשאי אפשר... אני מרגישה שהידע שמנגיש את עצמו במסרים האלו הוא עוצמתי ורב ערך- פשטות, וטוב כאן ועכשיו- למרות קשיים, למרות פצעים, למרות סיפורים וסיבוכים... אז... מה הדליק אותי לצאת מהמאורה החמימה ומלאת הרכות שלי דווקא עכשיו??? שילוב של ארבעה דברים שחברו יחדיו- 1.דחף לעשייה, ואומץ לנסות לבדוק אם למדתי ללכת (שזה אומר לעשות מבלי לכלות את עצמי)2.תחושת השלמת הלימוד במאורה לעת עתה3.געגועים לביחד- בכל זאת סוף השנה סיכומים, פרידות והתכוננות לחדש- מסורת יפה!4.יומולדת 5 לדום שמתרחשת ממש בקרוב עם פרוץ 2,018 אז סיפרתי והתוודיתי ועכשיו מגיע שלב ההזמנות ...
בלילה הכי ארוך בשנה יום ה' 21.12.17 נתכנס בדום בנות יפות, עייפות, קלות או כבדות... לפרוק את השנה שהיתה לנו. לערב של טקס פרידה מהישן והתכוננות לחדש. בתדר של טבע ולב. מוזמנות באהבה. פרטים באתר
יום הולדת לי ולדום בסופ"ש של ה-19.1.2,018 שהוא יום הולדתי ה-42 ויום הולדת 5 ל"דום האדום" אחגוג בהילולה של מפגשים, שירים, אש, יוגה, אוכל כיפי , צבעים , טקס ועוד... מזמינה אתכן חברות, קוראות, נשים יקרות שלקחו חלק במסע הזה לבוא לקבל ולתת ברכה, אנרגיה והשראה. קחו בחשבון את התאריך, צרו קשר לשמירת מקום, פרטי פרטים בקרוב...
כיף לחזור ... בדיוק בזמן מאחלת לכולכן חנוכה מלא אור, חורף חם וסופשנה מעולה
Comments