מנסה למצוא מילים שיתאימו לזמנים האלו. לחודש שהיה לחודש שמתחיל...
כותבת ומוחקת כי הכל כבר נאמר ונשמע, כותבת ומוחקת כי אין דבר אחד שיש לי להגיד שאין לו צד שני...
מה שכן אגיד, קשור לדברים הרגילים שאני תמיד מסתובבת סביבם.... בשביל זה אני פה כותבת.
בשביל זה אני פועלת ואם בימים רגילים העולם נראה לי "חסר YIN" באופן מכאיב, אז בימינו זה רחב עוד יותר, כואב עוד יותר וחמוץ עוד יותר. מלחמה, אב אבי ביטויי הזכריות. משחקי נשק ואסטרטגיות והרס והפרדה... הרבה אש, הרבה תנועה - הרבה YANG. והמים, ה-YIN, הכוח הנקבי לא מספיק נמצא שם כדי לאזן. בלי להיכנס ל-הם ואנחנו (מה הטעם במקרה הזה?) ובכלל בכלל בלי לעשות את זה עניין של גברים ונשים... מה שקורה בארץ בחודש האחרון היה מאוד מבלבל ומטלטל.
כאשה, כאמא וכבנאדם ששואף לתיקון, הרגשתי מובכת, חסרת כוח ואפילו מטופשת.
מיום ליום ראיתי איך הבועות היפות בהם אני חיה מתפוצצות לי אחת אחרי השנייה.
איך כל הכלים שלי, שאני כל כך משקיעה ומאמינה בהם והם בחזרה מספקים ביטחון... שוים כקליפת השום בסיטואציה הנוכחית.
התביישתי שדיברתי בהקשר של הדום האדום על חיבור נשי שיכול לחזק את קול האנרגיה הנקבית, ולהוריד מהאש הכבדה שמלחשת את המציאות שלנו מכל הכיוונים... איך יכולתי להיות כל כך מלאת תקווה ואופטימיות?
מאיפה אספתי ביטחון לצאת בהצהרות פומביות על חזרה לאיזון?
ולאן כל זה נעלם תוך שבועיים? אמנם לא הפציצו לי את הבית, וסכנה קיומית מיידית לא נשקפת לחיי... אבל בהחלט הרגשתי קצת הומלסית בשבועות האחרונים וזה תפס אותי לא מוכנה. היו ימים של חולשות ובחילות, היו ימים של צלילה בפייסבוק, היו ימים של נסיון לעסקים כרגיל, היו הרבה בהיות בטלוויזיה...
מדי בוקר אני אוספת את עצמי מהתחושות הקשות, מהדילמות הנוראות, מהפחדים, מהחמיצות של חוסר האונים שלי ובעיקר מחוסר הכיוון החדש שתפסו חיי...
אם לא במסלול אותו אני הולכת שנים באמונה רבה אז באיזה מסלול? אחרי שתיקה ארוכה, והתבוננות כנה בסיטואצית חוסר הכיוון שלי החלטתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי יאוש!
סקרתי את מצבי, את הסיבות לאמונה שנפגעה... ופתאום זהר אור קטן... "האור של הנר" מירב שרמן היקרה- במפגש הראשון של לימוד "שיטת שרמן", כשהיא מדברת על חוכמת הגוף, על עוצמות ה"נקבי"- על ה-YIN- היא מכנה את הכוח הזה "החוכמה של הנר" ,המתנה שבהקשבה, העוצמה שברכות, החיבורים הנשיים הם האור הקטן, אור קלוש, לא מסנוור, לא דרמטי- כזה שכל רוח יכולה לכבות, אבל בתנאים הנכונים, בחדר סגור, ב"מרחב מוגן", בחלל חשוך ההבדל בין עם שלהבת הנר או בלי שלבהת הנר היא עולם ומלואו... נר שכזה יכול להציל חיים! לשנות את התמונה מקצה לקצה, למוסס מכשולים, לקצר תהליכים, לעקוף מאבקים... כשהתותחים רועמים, ההתלהמות משתוללת, הפחד מקשיח את הלב והכל נפיץ- האור של הנר אינו נראה. הברכה שבחכמה העדינה הזאת אינה ניתנת... אההההההה נשימה עמוקה... כבר עם זיכרון ההבנה הזו משהו מתחיל לחזור למקום שלו...למקום שלי... ועוד דיוק ועוד התחזקות...
ופתאום אני שוב מאמינה, שוב מבינה איך זה עובד.
איך המשחק הזה של האור והצל, והחושך והסינוור עובדים...
ואיך שעמלתי וראוי שאמשיך לעמול על יצירת החלל הנכון לנר הזה להאיר .
ואיך האור של הנר אף פעם לא ידמה לסנוורי הדרמות ולא יתחרה בהם וזה לא מבטל את מקומו! זוהי איכותו של ה-YIN, עדינות היא חלק מה-D.N.A שלו לטוב ולרע, והוא נמצא כאן תמיד עם האיכות הזו שלו, לא עושה הרבה רעש אבל בזמן ובמקום הנכון אומר את דברו בלי הרבה מאמץ... כמו גברת ביצית, שנעה באיטיות כמו עומדת במקום ביחס לזרעים הרבים, המהירים, התזזיתיים, התחרותיים המבקשים לחדור אליה... הם מקיימים את צו קיומם הזכרי, עם הרבה רעש וצלצולים... ובסופו של דבר היא זו שבוררת ובוחרת ובפעולה כימית פשוטה ביותר מחליטה מי יכנס אליה לברוא חיים. ללא מאבק, ללא כוח, ללא תנועה. במובן מסוים אני מברכת על משבר באמון הזה שנקלעתי אליו עם הדרך הזו, זה נתן לי לעשות בדק בית, לבחור מחדש, לבחון, לעשות סדר ולצאת מחוזקת. להיזכר מה בעצם היה לי להגיד ומאיפה היה לי הביטחון להגיד אותו. כן גם לאישה בגודל מטר וחצי, בדום בקוטר 6 מטר, בישוב נידח במדבר יש יכולת לעצב את סביבת חייה, להדליק איזה נר של חכמה, להמשיך ולייחצן אותו למרות שלפעמים הוא כמעט בלתי נראה .
זה לא יהיה מסנוור, בטח שלא עם הרבה תנועה, אבל זה מאיר את מה שצריך בדיוק כשצריך אותו. תודה מירב שרמן, תודה דרך, תודה לך קוראת יפה שאת פה איתי, עד סוף המייל .
コメント