רגע לפני שאוקטובר ונובמבר עושים החלפת משמרות, אני חולקת איתכן פיסות מהשבוע שהיה לי... זהו למעשה פוסט על השראה. נטו. שני הספרים שבתמונה למעלה הם הלחם של כריך המאורעות והתחושות שעברו דרכי השבוע. האחד הגיע אלי בליל סופה מדברית, בפיטפוטים ליליים עם המארחת שלי ושל ביתי שפתחה את ביתה ונתנה לנו מקלט מפני כביש שטוף מים ואי יציבות מזג אוירית ביום א'... הספר הזה הוא פרי יצירתה המדהימה של נטע או ליתר דיוק פלנטע- מאילת, שרוקדת את החיים שלה וחיה את הריקוד שלה. ספר שיש לו סיפור, שיש לו מופע שחלקכן אולי כבר ראיתן, ספר שבא מכאב ומשאלות, מפלא, מדחף יצירתי, מכישרון וממבט כה מיוחד על החוויה האנושית. תמיד שאני נחשפת ליצירה מקורית כזאת מתעוררת בי תערובת כזו של -"וואו, מאיפה זה הגיע??? ואיזה לעשות כבוד לחיים זה, להוציא החוצה כזה דבר!" ביחד עם "ומה אם היא לא הייתה מוציאה את זה? איפה זה היה נשאר? איזה צורה זה היה תופס"? ומתעורר בקרבי כבוד על האומץ ועל הכישרון ומיד אחריו חשק לבדוק מה אצלי רוצה ויכול לצאת, ומה אצל שכנתי, ואחותי, ואימי וחברותי... ואיפה שלא מסתכלים יש כל כך הרבה פוטנציאל, כל כך הרבה כישרון. משהו במימוש הפוטנציאלים תמיד מרגש אותי מחדש, חושף פינות רכות, מזמין אותי כצופה להתחבר לנשמה שמאחורי ונותן לרגע אישור ללב לרקוד משמחה, כאילו אין דאגות, כאילו אין רצינות, כאילו יש אור ירוק לשמחה פשוטה. אז אחרי שנגמרה דרמת הסופה ושבתי לביתי, המשיך השבוע ועיסוקיו...בין לבין התפניתי לעכל את המעגל שהיה בערב חמישי בדום. מעגל על האנרגיה היצירתית הנשית, מעגל עם תנועה וחשוב מזה עם שיתוף פעולה עם מור מעובדה שהובילה את הגוף לזוז בדרכה המיוחדת... בין טעמי המעגל הנעים הזה, לטעמי הסופה באילת והערב אצל נטע , השגרה מתגלגלת והופ מגיע יום רביעי. רגע... יום רביעי, היום יש סדנא של גבי שיר בקטורה... והיום גם יש ימימה עם מיכל... אוי איזה שפע, שאלו יהיו הצרות של כווווווולנו! אז בשל החד פעמיות של הארוע ירדתי לקטורה לרקוד!
להתפרק, להיטען ולהכיר בלייב האת הגבי שיר הזאת שאני מקיימת איתה יחסי פייסבוק וחובבת את החומרים שלה. וכאן הגענו לספר השני, שסוגר את הכריך... כל כך שונה מקודמו, עולם נפלא מסוג אחר. אישה שמשדרת לי בהוויתה חופש, הנאה, וצחוק בעוצמה! ובלי פלברות! מתעוררת בלילה עם רעיון שנולד מתוך עשייה וצורך, וכותבת אותו כשיר, כקטע, ככה במשך כמה חודשים והופ נולד ספר. בלי פיתולים... אז התרגשתי שבשבוע אחד "נופלים עלי" שני ספרים כאלו, שתי נשים כאלו, מזכיר לי תקופות שהייתי מלאת אמון ועסיס יצירה בעצמי...ועל זה חשבתי כשפתחתי את הדום. על ההשראה הזו של לשחרר יצירה, של להזמין נשים להביא את עצמן כיצירה... ועוד לא נגמר השבוע... למעשה בשביל הדום הוא רק מתחיל! מחר יעלו לרגל מכל הארץ אל הדום האדום 20 נשים שיודעות היטב אוהל אדום מהו... הנשים התבקשו להביא משהו לעשות, להגיד, להקריא, לספר, ללמד, לשיר ולנגן, ויחד נבלה כאן את כל הסופשבוע. אז אני הולכת לטאטא ולשטוף את בוץ השבוע מהרצפה, להכין את המרחב של הדום והחלקה, להכין מקום בלב לעוד 20 נשים יפות ומה שיביאו איתן. ואתן גם!!! גם יפות גם מלאות פוטנציאל, גם מרגשות ויוצרות, כל אחת בדרכה ובעונותיה... אני מאחלת לנו שנתמוך ונעזור ללדת את הרעיונות אחת של השניה, כשהם באים, כשהם דוחפים החוצה, כשהתזמון כשר וצירי הלחץ מתחילים, ואחרי הלידה כשהתינוק רך והיולדת מועדת ליפול טרף לאי יציבות. על תכניות נובמבר עוד אכתוב בהמשך... ניתן לקצוות של אוקטובר למצות עד הסוף. בהודיה אהבה והשראה. דנה
Comentarios